95% מהבלוגים שנפתחו בשנת 2008 ננטשו. שלושה כלים שיחזיקו את הבלוג שלכם בחמשת האחוזים הנותרים.
נתונים שפורסמו על ידי מנוע חיפוש הבלוגים הפופולרי Technorati מצביעים כי רק כ-5% מהבלוגים שהוקמו בשנת 2008 שרדו. קשה להתפלא מנתונים אלה. יותר מזה, מה שיותר מפליא הוא שחמישה אחוז אכן המשיכו להיות פעילים במסגרת כזו או אחרת. שלושה כלים בסיסיים שבפוסט זה, ידאגו שהבלוג שלכם יישאר בחמשת האחוזים השורדים.
(צילום Annie Mole)
למה, למה, למה?
בואו ננסה לנחש למה זה קורה. דמיינו לכם בלוגר בפוטנציה, חדור מוטיבציה למקרא איזו כתבה על כך שבלוגרים מתפרנסים מכתיבה. על כך שבלוגרים מוצפים במתנות כל יום שני וחמישי. על כך שבלוגרים מוזמנים לאירועים אקסקלוסיביים במעמד עיתונאים, מקבלים את הכבוד של האחרונים ובכלל הופכים לאישיות שכולם רוצים להיות בסביבתה.
וגם אם לא מדובר בכסף. עצם הרעיון של מאות אם לא אלפי אנשים שקוראים את מה שיש לבלוגר לומר, מגיבים ומכבדים את דעתו, נראה קוסם מתמיד. מי לא אוהב תשומת לב, נכון?
אז נפתח בלוג. עוד אחד. המוטיבציה מספיקה לחודשיים של כתיבה גם אחרי שהבלוגר קרא בעיון רב את כל עשרת הכתבות לבלוגר מתחיל. הקוראים לא מגיעים בהמוניהם. בקושי תגובות בודדות הופיעו בבלוג החדש והנוצץ שלו. וגם הזמן שדרוש לעדכון הבלוג, חיפוש נושאים והתגברות על מחסום הכתיבה מתחיל להכביד.
ואז מגיעות תגליות נוספות: אכן אפשר להרוויח מבלוג. אבל רק דמי כיס ועוד ארוכה הדרך לכמה מאות קוראים נאמנים (אלא אם אתם סלבריטי או עיתונאי ממילא). אז הבלוג דועך. ודועך עוד קצת. ונזנח בסופו של דבר.
לא מפתיע בכלל. גם אני שקלתי לזנוח את הבלוג אחרי כמה חודשים. תאמינו לי, אתם ממש לא רוצים לקרוא את הפוסטים הראשונים שלי.
סט כלים חובה לכל בלוגר
גם אם תצטיידו בחמשת כלי חובה לכל בלוגר, ללא הכלים האמיתיים שמיד אפרט, תנטשו את הבלוג מהר מאוד ותצטרפו לאותם 95% שרצו לקבל הכל ומהר. והנה הם:
התמדה – בלוג הוא כמו מערכת יחסים רצינית. כן, כן. רוצים להצליח? אז אל תעזבו כשתתעורר בעיה קטנה כמו מיעוט קוראים או תגובות. קבעו כלל שלא משנה מה, פרסמו פוסט בשבוע או בשבועיים. תתמידו.
בטחון עצמי – “אוי, אוי, אוי. מי יקרא את הבלוג שלי?“. אל תהיו כאלה. אם תכתבו מספיק מעניין ומשעשע, הקוראים יגיעו. בוודאי לא מיד אבל יגיעו. היו בטוחים בעצמכם כי גם אם תכתבו שטויות, תמיד תוכלו להגיד שזו דעתכם. אני מכיר כמה טורי דעה כאלה בעיתונות המסורתית.
תעוזה - לא הרבה מודעים לעובדה כי דרושה מידה ניכרת של תעוזה כדי לכתוב בלוג. ועוד יותר תעוזה דרושה כדי להמשיך ולכתוב אחרי שקהל הקוראים שלכם מתחיל לגדול ולהתעניין במה שיש לכם להגיד. שלא לדבר על הבוס שלכם שעשוי להתעניין מה בדיוק אתם כותבים שם ומתי. No Guts No Glory, נכון?
יש לכם רעיונות נוספים? התגובות הן המקום.
בוא נודה על האמת, לרוב הבלוגרים אין שום תוכן מעניין וחדשני לשתף. מאות אלפים של בלוגים שמחקים את דארן רוז, שומאני ודומיהם התמוססו אל תוך האזורים האפלים של הבלוגספירה. ובצדק, אם תשאל אותי.
העצה הקטנה שלי היא לא לכתוב פוסטים כי צריך, אלא רק אם יש באמת משהו שרוצים להעלות על הכתב.
שלושת הכלים שהגדרת מאוד תמציתיים ונכונים- אבל נחוצים בעיקר למי שרוצה שהבלוג יצמח למשהו הגדול מסכום פוסטיו. נכון שיש לא מעט כותבים בינוניים ומטה שהצליחו ליצור קהילה סביב הכתיבה שלהם בזכות עקביות, תעוזה ובטחון עצמי (מופרז?), אבל בסופו של דבר אם התוכן לא מעניין ואחיד ברמתו הקוראים לא יישארו כקבועים ולא יתפתח דיון- שהוא לטעמי אחד המדדים החזקים להצלחה של בלוג (לא סתם “הרבה תגובות”, דיון).
אני לא במצב להעניק עצות לאף אחד מאחר והבלוג שלי מושהה כרגע מטעמים משפטיים, אבל מה שלמדתי זה שצריך להשתדל לטפח את הבלוג כמוקד קהילתי, לא רק כone man show. להתייחס לקוראים בתכנים ובתגובות ולרשת עם בלוגרים אחרים ככל האפשר, ליצור יחסי גומלין עם הכלים החברתיים האחרים (טוויטר, פייסבוק) זו התחזוקה הכי חשובה של הבלוג שלי, לאחר הכתיבה.
סיבות משפטיות? אפשר לפרט?
אפשר, וכל המרבה הרי זה משובח. לאחר שפרסמתי פוסט כועס ומנאץ על אידיוט שהטריד אותי מינית בפייסבוק, בציון שמו המלא כמובן, נשלח לצוות “בלוגלי” מייל שמאיים בתביעת לשון הרע ודיבה והם החליטו להשעות את הבלוג עד להודעה חדשה. למיטב הבנתי אין לו קייס, אבל הם נלחצו. בתגובה, אני שוקלת לצאת לעצמאות אחת ולתמיד
אז קדימה -בלוג עצמאי! יש כאן כמה וכמה פוסטים בנושא
3 חודשים יש לי בלוג
אף אחד לא ביקר בו
ביג דיל – אני עדיין כותב
[...] – זה לא פשוט לחשוב על רעיון לכתבה מעניינת. יעידו על כך 95% מהבלוגים שמפסיקים להתעדכן בתוך שנה מהקמתם. אז מה בכל זאת תוכלו לעשות כדי להמשיך לכתוב [...]
שלח תגובה
הרשמה לעדכוני הבלוג
הצטרפו לדף פייסבוק שלנו
חברים
feed2mail
פוסטים אחרונים
נושאים